Category Archives: הומור בעברית

סיפר וודי אלן

סיפר וודי אלן (יהודי ביקשתם, לא?):

בילדותי אמרה לי אימי, אם תסתובב ברחוב ולפתע תעצור מכונית ויצא ממנה אדם בעל חזות נחמדה, יציע לך סוכריה ויבקש ממך להיכנס למכוניתו —סע איתו…

כומר העיירה החליט לנצר את היהודים שבה

כומר העיירה החליט לנצר את היהודים שבה.
“מי שיתנצר, יקבל אלף דולר. ויש רק תנאי אחד.
עליו לוותר לגמרי על אכילת גפילטע פיש בשבת”.
נו, מובן שאיש לא היה מסוגל לעמוד בתנאי המיוחד הזה. איש לא, פרט ליהודי אחד שבא, הביע הסכמה ולקח את אלף הדולר.
הכומר מניף כלפיו את ידו ואומר שלוש פעמים:
“אתה נוצרי ! אתה נוצרי ! אתה נוצרי !”.
נו, מאחר שאי אפשר להאמין ליהודים שיתנצרו בקלות כזו, מתגנב הכומר ביום ששי בערב ועומד מתחת לחלונו של היהודי. היהודי מקדש בחדוה ועל השולחן – איך לא – גפילטע פיש למהדרין.
הכומר מתפרץ פנימה וצורח: ” שיקרת לי”.
היהודי, בנחת מרובה, עונה: “רק רגע.
מניף את ידו כלפי צלחת הגפילטע ואומר שלוש פעמים: “אתה עוף ! אתה עוף ! אתה עוף !”

שלושה יהודים ששמם ‘רבינוביץ’, נפגשים

שלושה יהודים ששמם ‘רבינוביץ’, נפגשים.
וכל אחד רוצה להראות שהוא ‘רבינוביץ’ יותר חשוב.
“הייתי באמריקה כשקנדי נבחר. הוא עמד בין אלפי אנשים, מיד הבחין בי ואמר לכולם ‘תראו את האיש הזה, רבינוביץ, הוא חבר טוב שאני רוצה שכל אמריקה תכיר’.
אומר הרבינוביץ השני: “זה, כלום. כשהייתי לאחרונה בלונדון, רכבה המלכה אליזבט בראש פרשיה, עצרה את כל החבורה והכריזה ‘תסתכלו על רבינוביץ. זה החבר הכי טוב שלי’.
אומר הרבינוביץ השלישי: “גם אתה כלום וגם אתה כלום. הנה, הייתי בותיקן ופגשתי את האפיפיור.
השיחה שלנו התארכה והתארכה והחשמנים כבר התקבצו במקום. פתאום אני שומע את אחד החשמנים שואל ‘מי זה האיש שמדבר עם רבינוביץ ?”

בוש ביקר אצל המלכה אליזבט

בוש ביקר אצל המלכה אליזבט והיא רצתה להשוויץ לפניו בפיקחותם של אנשי המימשל שלה.
היא מרימה טלפון לטוני בלייר ובוחנת אותו בחידה.
“מיהו הבן של אבא שלך ושל אמא שלך, והוא לא אחיך ?”, היא שואלת.
“אני”, עונה בלייר מיד.
אליזבט מזכה את טוני בלייר בנקודות ומניחה את הטלפון, מרוצה עד הגג.
בוש ‘מבין’ את הפרינציפ ומנסה אותו בבית.
“מיהו…”וכו וכו וכו, הוא שואל את סגנו.
לסגן אין מושג ירוק.
מחליטים לשאול את מנהיג הרפובליקנים.
גם הוא לא מצליח לפצח את החידה.
מכנסים את מרכז המפלגה (או איך שקוראים לזה שם), הם יושבים שבעה נקיים…ללא תוצאות.
מצלצלים לקולין פאוול.
“אני”, עונה הבנאדם, מפצח את החידה ברגע.
מאושר, מצלצל ראש הרפובליקנים אל בוש.
“בוש, אתה יודע ? הבן של אמא שלך ושל אבא שלך ואינו אחיך הוא קולין פאוול”.
“אידיוט !”, צורח בוש, “זה לא קולין פאוול.
זה טוני בלייר”.
לילה טוב לכולם, מהנני

יהודי ,שני ערבים , נעלים וכוס קולה

שני ערבים עולים לטיסה מלונדון. אחד מהם מתיישב ליד החלון והשני מתיישב לצדו במושב האמצעי.
ממש לקראת ההמראה מתיישב יהודי קשיש במושב השלישי שליד המעבר. לאחר ההמראה חולץ היהודי את נעליו, מניע את בהונותיו ומתקין עצמו למנוחה, כאשר הערבי שיושב ליד החלון אומר לו “סליחה, אני רוצה לצאת לקחת קולה”.
“אל תטרח” אמר היהודי, “אני יושב במעבר. אני אביא לך את זה”.
איך שהיהודי קם והולך לכיוון המטבח, מרים הערבי נעל אחת של היהודי ויורק לתוכה.
כשחוזר היהודי עם כוס הקולה אומר הערבי השני “זה נראה טוב, גם אני רוצה אחת”.
שוב הולך היהודי בצייתנות ומביא כוס קולה גם לערבי השני, ואולם בעוד הוא הולך למטבח יורק הערבי השני לתוך נעלו השניה של היהודי.
כשחוזר היהודי עם כוס הקולה השניה יושבים שלושתם במקומותיהם וממשיכים ליהנות מהטיסה.
כשנוחת המטוס ביעדו מחליק היהודי את רגליו לתוך נעליו ומייד מבין מה קרה.
“למה זה צריך להיות ככה?” שואל היהודי. “כמה זמן תימשך הלחימה הזו בין העמים שלנו, השנאה הזו, האיבה הזו, היריקה הזו לתוך הנעליים וההשתנה הזו לתוך הקולה? מתי כל זה ייפסק?”.
נו, מתי?

כשסבא יעצום את העיניים

כידוע לכולנו ילדים, הם, בדרך כלל, השתקפות/בבואה של הוריהם וככאלה הם בדרך כלל חוזרים על דברים ששמעו מהוריהם.
וסיפור ששמעתי, לפני מספר ימים, על סב ונכדתו – הולך ככה :-
מספרים על סבא שהגיע לבקר את נכדתו.
לאחר שעייף מלשחק איתה הוא התיישב לנוח, במרפסת, עצם את אחת מעיניו ועשה את עצמו ישן…
ניגשה אליו נכדתו הקטנה ולשאלה: “סבא, למה אתה לא עוצם גם את העין השניה ?”
הסב, המופתע, הביט בנכדתו ושאל: “מדוע זה כל כך חשוב לך, יקירתי…?”
ללא היסוס, השיבה הילדה:
“כי אמא תמיד אומרת – כשסבא יעצום את העיניים(!), אנחנו נהיה עשירים מאד…”.

פיקוח נפש בצום

מעשה שהיה כך היה: בריסקע´ר אחד בא הביתה באמצע יום תענית, ואומר לאשתו, תשמעי יש לי איזה חולשה היום, ובמילא מחמת פיקוח נפש אצטרך לשבור את התענית, אשת בריסקע´ר כבריסקע´ר!, אומרת לו, בבקשה קח רבע כזית לחם, שלוק אחת מים, וזהו זה, מסתכל עליה הבעל , וכי
מה איתך קריינדל?, הלוא הכי במצות פיקוח נפש עסקינין , וצריך להחמיר במצוה, ובבקשה ממך תכיני בשבילי סעודה כסעודת שלמה בשעתו!, נו, אומר ועושה, והבעל סעד את ליבו בכל מיני מטעמים שהכינה אשתו בשבילו, אבל, מחמת ריח המאכלים אז גם לאישה התחיל לקרקר הקיבה, אז
אמרה לבעלה שהיא חושבת שהיא תצטרך לשבור את הצום, אז אומר לה בעלה, נו קחי רבע כזית לחם ישן נושן, ושלוק אחת מים, אומרת לו אשתו, זה מצות פיקוח נפש ,ורצוני להחמיר עליי ולאכול סעודה שלימה, אומר לה בעלה הבריסקע´ר, קריינדלע´, וייבער דארפען נישט מחמיר זיין,
[נשים לא צריכות להחמיר ]

מנין

שני יהודים נפגשים ורוצים להתפלל במנין. אלא מה, הם היחידים שם. מה עושים? אומר אחד: אני ואתה, אתה ואני, שנינו ביחד – זה כבר 6. עכשיו תגיד את זה גם אתה – ויש 12. אומר השני: יופי, יש 2 מיותרים, בוא נלך…