יהודי ,שני ערבים , נעלים וכוס קולה

שני ערבים עולים לטיסה מלונדון. אחד מהם מתיישב ליד החלון והשני מתיישב לצדו במושב האמצעי.
ממש לקראת ההמראה מתיישב יהודי קשיש במושב השלישי שליד המעבר. לאחר ההמראה חולץ היהודי את נעליו, מניע את בהונותיו ומתקין עצמו למנוחה, כאשר הערבי שיושב ליד החלון אומר לו “סליחה, אני רוצה לצאת לקחת קולה”.
“אל תטרח” אמר היהודי, “אני יושב במעבר. אני אביא לך את זה”.
איך שהיהודי קם והולך לכיוון המטבח, מרים הערבי נעל אחת של היהודי ויורק לתוכה.
כשחוזר היהודי עם כוס הקולה אומר הערבי השני “זה נראה טוב, גם אני רוצה אחת”.
שוב הולך היהודי בצייתנות ומביא כוס קולה גם לערבי השני, ואולם בעוד הוא הולך למטבח יורק הערבי השני לתוך נעלו השניה של היהודי.
כשחוזר היהודי עם כוס הקולה השניה יושבים שלושתם במקומותיהם וממשיכים ליהנות מהטיסה.
כשנוחת המטוס ביעדו מחליק היהודי את רגליו לתוך נעליו ומייד מבין מה קרה.
“למה זה צריך להיות ככה?” שואל היהודי. “כמה זמן תימשך הלחימה הזו בין העמים שלנו, השנאה הזו, האיבה הזו, היריקה הזו לתוך הנעליים וההשתנה הזו לתוך הקולה? מתי כל זה ייפסק?”.
נו, מתי?